הקשר בין איכות הסביבה לתעשיית הבשר הוא קשר סמוי שאינו זוכה להבלטה רבה באמצעי התקשורת. אך הקשר הזה לבדו אחראי לחלק עצום ממצבו העגום של כדור הארץ שלנו ולמצבה העגום לא פחות של בריאותנו.

אני בחרתי באורח חיים צמחוני בשנת 2002 לאחר קריאה אינטנסיבית של מידע מדעי שהציג בפני את האמת על תעשיית הבשר ותעשיית הכימיקלים והאופן בו שתי תעשיות אלה, הגדולות והעשירות בתעשיות העולם, גורמות באופן ישיר ועקיף להרס בריאותינו ולהרס הסביבתי הגדול ביותר מאז עידן הקרח האחרון.

כמי שנחשף באופן קבוע כמוכם לפרסומות ולמידע פסבדו מדעי הגורס שאכילת בשר היא מצבו הטבעי של האדם ושאכילת מוצרי חלב הכרחית לבניית העצמות והשיניים בגופינו, כמו גם צחצוח הפה עם משחת שיניים המכילה פלואוריד, זועזתי לחלוטין כשקראתי על העובדות ההפוכות כמו למשל שגוף האדם אינו בנוי לעכל בשר, שמוצרי החלב למעשה תורמים לבריחת הסידן מהגוף ושפלואוריד הוא כימיקל מסוכן ביותר שאינו תורם במאומה לשיניים בריאות אלא רק לכיסם התפוח ממילא של תעשיות הכימיקלים.

בשנת 2002 החלטתי לנסות על עצמי את מה שקראתי. הפסקתי לחלוטין לאכול בשר והפחתתי בצורה דראסטית את השימוש בביצים ומוצרי חלב פרה. הפסקתי לצחצח עם משחת שיניים המכילה פלואוריד ושיניתי את הרגלי התזונה שלי לתזונה המבוססת על דגנים מלאים, סויה וירקות ופירות, אגוזים וזרעים. לעתים הרשיתי לעצמי לאכול דברים קצת פחות בריאים אבל רוב התזונה שלי התבססה על תזונה צמחונית עם מעט מאוד ביצים וחלב.

השינוי הזה בהרגלי התזונה והחשיבה שלי התרחש בד בבד עם לימודי היוגה והכשרתי כמורה ליוגה. השינוי היה הוליסטי, שלם. שינוי בראיית העולם שעד לאותה נקודה היה מבוסס על המידע שהלעיטו אותי אלו שהרוויחו הכי הרבה מאותה נקודת מבט. התחלתי לפקוח עיניים.

היום, 7 שנים אחרי, וכשבאמתחתי 4 בדיקות דם, אני משוכנע באמיתות הדברים שקראתי. אם אתם תבחרו בדרך כזו או לא, זה כבר עניין אישי שלכם, אך לפחות תעשו זאת בעיניים פקוחות כשהמידע מוצג בפניכם.

אם החזקתם מעמד עד כה ואתם סקרנים ומעוניינים להמשיך הלאה דעו שלא פשוט להכיר בעובדות גם אם הן מוצגות לפניכם בצורה בהירה. אני ממליץ לכם להדפיס את המאמרים השונים ולקרוא אותם לאט ולאורך זמן, אולי בדרך לעבודה באוטובוס או ברכבת. הקדישו לזה זמן, אלו דברים שיכולים לשפר את חייכם.

יש עושר של מידע הנגיש לכם באינטרנט ובספרים המקוריים עליהם התבססתי.
אם מצאתם את המידע מעניין ואינפורמטיבי, נסו לעשות שינוי, קטן ככל שיהיה.
שינוי קטן בתחילת הדרך יוביל אתכם רחוק בהמשך.

בהצלחה,
ניב.

• התזונה בישראל – קריאה באתר / הורדה למחשב
• איכות הסביבה בישראל – קריאה באתר / הורדה למחשב
• הקשר בין איכות הסביבה לתזונה – קריאה באתר / הורדה למחשב
• האמת על תעשיית הבשר – קריאה באתר / הורדה למחשב
• מחלות ומניעתן בעזרת תזונה – קריאה באתר / הורדה למחשב
• נתונים מזעזעים – קריאה באתר / הורדה למחשב
• מה עושים? – קריאה באתר / הורדה למחשב
• אפילוג – קריאה באתר / הורדה למחשב
• ביביליוגרפיה – קריאה באתר
• הורדת כל המאמרים במסמך אחד

** כדי לשמור את הקבצים במחשב יש ללחוץ על כפתור ימני בעכבר ולבחור באפשרות – "שמור בשם…"

ישנו הרבה בלבול בכל הנוגע לשיטות היוגה השונות.
מתחת לכסות החיצונית של שיטות היוגה (ובכלל כל שיטה של תרגול רוחני) פועם לב אחד ויחיד. ‘האמת’. לאמת זו שמות רבים. היא היוגה, הטאו, הזן, הבודהה, האב הבן ורוח הקודש, קרישנה, שיווה, יהווה. הדרכים אליה הן רבות ויש אומרים כמספר ישויות החיים. למילה ‘יוגה’ יש פירושים רבים, אך הבנה סמנטית של המילה תעניק ידע מועט אם בכלל. חשוב להבין את המשמעות האמיתית החבויה במילה ‘יוגה’. החשיבות הזו היא רבה במיוחד למחפש הרוחני שמבין שהזמן קצוב והמלאכה מרובה. יוגה היא דרך רוחנית שלמה הנוגעת בכל תחומי החיים. החל מהחינוך המוקדם, דרך תפקוד יעיל ותורם בחברה כאדם בוגר ועד להבנה והישום של מוות ראוי.

בתוך המכלול הזה של לידה, בגרות, זיקנה ומוות היוגה היא כלי לחיים מלאים ומלאי סיפוק. כמובן שאני לא מדבר על המושג ‘יוגה’ הרווח בעולם המערבי. למרות שכבר נראים ניצנים של בגרות והבנה רחבה יותר, עדיין האדם הממוצע רואה בעיני רוחו את היוגה או כבריחה מהמציאות אל היערות ותרגול סגפנות ותרגילים איזוטריים או כישיבה מזרחית עם עיניים עצומות. כך או כך, היוגה, בעידן קלי הנוכחי, הורדה מרמתה הראויה ונתפשת כמשהו שאין לו ולא כלום עם ‘החיים הנורמליים’.

תלמידים רבים באים לתרגל יוגה אך ורק בשביל התוצאות הגופנית בלי להבין שהם משולים לאדם שמגרד את השומן השרוף מתחתיתו של סיר, כאשר ביכולתו ליהנות מהתבשיל עצמו.
בספרו של – שאנדור ראמאטה, מאסטר היוגה של שיטת השאדו-יוגה, הוא מגדיר את היוגה כ: "יוגה היא דרך רוחנית המתעסקת בצורה הפרקטית בהארה ובדרכים לחוותה. המטרה הסופית היא לעורר את יכולת ההבחנה בין הנשמה ובין כל מה שאינו הנשמה. תרגול היוגה מלמד את האינדיוידואל להבחין, או לראות את ההבדל בין שניהם". מאמר זה יתאר את זרם היוגה העיקרי – ההאטה יוגה – והוא ישען בחלקו על תרגום חופשי ואסוציאטיבי מהספרים: yoga AND kriya של סוואמי סאטיאנאנדה סאראסוואטי. Shadow yoga של שאנדור ראמאטה Hata Toga Pradipika – יוגי swatmarama אין המאמר מתיימר לתת לקורא הבנה מלאה ומקיפה של החומר. לשם כך ידרשו מאות אלפים של דפים וחיים שלמים של קריאה. אפילו אז, ללא יישום ותרגול מעשי, לא יהיה בכך טעם. הבנתי וחוויותיי האישיות עדיין מועטות מכדי לשמש כמקור נאמן להבנה נכונה של האמת, לכן בחרתי לתרגם מהספרים כדי להפחית את השגיאות והטעויות. אם יש כאלו, הן שלי בלבד.

תרגול היוגה הנפוץ ביותר היום הוא זה הקרוי – “האטה יוגה" “Ha-Tha yoga". ואני מתחיל דווקא בו כי הוא נחשב כתרגול מכין לתרגולים הגבוהים יותר בזרמים האחרים. במילים אחרות בריאות גופנית וחוזק מנטלי ונפשי חשובים ביותר למתרגל הרוחני. ההאטה יוגה נוצרה כדי לאפשר את הקרקע הפורייה ביותר לפריחת פרח הלוטוס של האמת, בעיקר דרך תרגילים גופניים ונקיונות פיזיים ומנטליים. משמעות המילה ההינדית – ‘האטה’ היא – “עקשן", “קשה עורף". אך יש פירוש נוסף, מתאים יותר, לצמד ההברות הללו. משמעות ההברה ‘הא’ היא – שמש. ומשמעות ההברה ‘טא’ היא – ירח. משמעות המילה יוגה היא איחוד. לכן משמעות ה-’האטה יוגה’ היא איחוד הרמוני בין היבט השמש בהוויתנו להיבט הירח. הנחיר הימני באפנו מקושר להיבט השמש – הפן הגברי החם, הנמרץ ומלא החיים באישיותינו. ואילו הנחיר השמאלי קשור להיבט הירח – הפן המנטלי, הקר, הנשי באישיותינו. הנחיריים קשורים קשר הדוק לאנרגיית הפראנה, אנרגיה המצוייה בגופינו כמו בכל דבר מסביבנו. הפראנה זורמת במעבר אנרגיה מיוחד הנקרא – נאדי. ישנם – 72 אלף מעברי אנרגיה כאלו בגופינו. (למרות שלא ניתן לראות אותם, בתחילת המאה הצליח מדען לצלם את האנרגיה הזו וקרא לה: אנרגיה קירילית) שני הנאדים הקשורים להיבטים אלו של השמש והירח קרויים: ida nadi ו- pingala nadi. המקור של שניהם הוא באזור הטבור והם עולים מעלה באזור עמוד השידרה ומסתיימים בשני הנחיריים. נאדי השמש – הפינגאלה, מסתיים בנחיר הימני ואילו נאדי הירח, האידה, מסתיים בנחיר השמאלי.

מניפולציה, הולכה ושליטה של הפראנה הם כלים בתרגולים מתקדמים מאוד של היוגה. זרימת הפראנה בגופינו משפיעה באופן ישיר על התפקודים הפיזיים של גופינו ועל התפקודים המנטלים של תודעתנו. כאשר זרימת הפראנה משפיעה יותר על היבט הירח יש לנו נטייה לחשוב, להרהר ולהתכנס. כאשר היא משפיעה יותר על היבט השמש, אנו נמרצים יותר, ערניים ומוכנים לעבודה פיזית קשה. במהלך היום ישנם זמנים שבהם זרימת הפראנה משפיעה יותר על היבט השמש וזמנים עם השפעה על היבט הירח, בזמנים אלו הנטייה שלנו היא או לכיוון המנטלי או לכיוון הפיזי בהתאמה. בכל מקרה, בבריאות מיטבית החלוקה צריכה להיות שווה. 12 שעות השפעה שמשית ו-12 שעות ירחית. איזון זה של היבט הירח והשמש בהוויתינו והבריאות הפיזית והמנטלית שנוצרת בעקבות כך היא אחת המטרות העיקריות בתרגול של ההאטה יוגה. והיא מהווה בסיס לתחילת התרגול של הראג’ה יוגה – יוגת המלך, אספקט מתקדם יותר של תרגול היוגה. ישנו מצב שלישי שבו זרימת הפראנה היא שווה בשני ההיבטים ולא משפיעה יותר על צד זה או אחר. מצב זה הוא אידאלי לתרגול מדיטציה ולחוויה של אמיתות רוחניות. היוגים גילו שזרימת הפראנה והשפעתה על ההיבטים השונים של השמש והירח באה לידי ביטוי בזרימת האוויר דרך הנחיריים. כאשר הפינגאלה נאדי, מעבר השמש, דומיננטי יותר, הנחיר הימני יהיה פתוח וחופשי יותר. כאשר האידה נאדי, מעבר הירח, דומיננטי יותר, הנחיר השמאלי יהיה פתוח וחופשי יותר. דומיננטיות זו מתחלפת כל שעה וחצי בקירוב בין הנחיר השמאלי לימני.
לחלק השני של המאמר: הענפים השונים של ההאטה יוגה

מהי פראנה? במובן המופשט ביותר של המילה, פראנה היא אנרגיה. המדע המודרני, דרך פיזיקת החלקיקים, הגיע להבנה שהחלקיק הקטן ביותר יכול לתפקד למעשה גם כחלקיק מוצק, קרי חומר, וגם בו-זמנית כגל, קרי אנרגיה. כלומר המדע אישש את מה שהמדע המזרחי העתיק גילה לפני אלפי שנים, שהבסיס של היקום והחומר הוא למעשה אנרגיה אחת שיכולה להתגלם גם כחומר. כמו לאלוהים, לאנרגיה הזו שמות רבים ותפקידים שונים, אך ביסודו של דבר היא אנרגיה אחת בלתי מחולקת. היא קיימת בכל דבר, בכל אדם ובכל אטום. היא אחראית על תפקידים פיזיולוגיים בגופינו וגם על תפקידים סמויים ואנרגטיים. בעזרת התמרת הפראנה ומיקודה באזורים שונים בגוף ניתן להגיע להתנסויות מיסטיות ורוחניות. ההתקדמות בתרגול היוגה תלויה באופן ישיר בניתוב הפראנה ובהעצמתה. ישנה אימרה עתיקה שמצהירה כי אדם יכול לחיות 40 יום ללא מזון, 3 ימים ללא מים, 5 דקות ללא אוויר אך ללא פראנה אדם אינו יכול לחיות אפילו לשניה.
אדם בריא הוא אדם שהפראנה שלו ממוקדת וזורמת ללא הפרעה בגופו. ראו תרשים מס’ 1. חולי הוא לכן, מצב שבו אין מספיק פראנה בתוך הגוף, או שהפראנה מדוללת, לא זורמת ותקועה . בתמונה הראשונה בתרשים מס’ אחד, הפראנה מדוללת ומופצת מחוץ לגופו של האדם. מצב זה יוביל לחולשה ומחלות במישור הגופני. ובלבול, עייפות, דיכאון וכ"ו במישור הנפשי. במצב בתמונה השניה, פראנה מוכלת בגופו של האדם בצורה מרוכזת. מצב זה של פראנה הוא אידאלי והתרגולים השונים של היוגה שואפים להביא אותנו למצב זה. חסימות אנרגטיות מונעות מהפראנה מעבר לאברי הגוף השונים במישור הפיזי ובמישורים האנרגטיים. חסימות יכולות לנבוע ממס’ סיבות שהעיקריות שבהן: מתח, חרדה, כעס, התפרצויות רגשיות, תשוקות לא מרוסנות, חוסר בשינה, אכילת מזון לא טהור וכ"ו. תנוחות היוגה, האסאנות. ותרגילי הנקיון והטיהור, הקריות. נועדו לשחרר חסימות ברמה הפיזית והאנרגטית כך שהפראנה תוכל לזרום ללא הפרעה.

תרשים מס’ 1:
תרשים מס’ 2:

הקשר בין הפראנה למיינד:
בפרק השני בהאתה יוגה פראדיפיקה (להלן: ה.י.פ), פסוק 2, סוואטמהראמה, היוגי הדגול מסביר על הקשר בין מצב הפראנה למצב התודעה והמיינד: "When prana moves, chitta (the mental force) moves.When prana is without movement, chitta is without movement. By this (steadiness of prana) the yogi attains steadiness and should thus restrain the vayu". ובתרגום חופשי: "כאשר הפראנה נעה, המיינד (הכוח המנטלי) נע. כאשר הפראנה דוממת, המיינד דומם. בצורה זו (הדממת הפראנה) היוגי מגיע ליציבות וכך להגבלת האוויר.” כאשר הפראנה מדוללת או לא מאוזנת, המיינד שלנו הופך למבולבל, מוטרד ונסער. בהבינם את הקשר בין המיינד לפראנה, היוגים העתיקים תכננו שיטות ותרגילים מיוחדים שמטרתם השקטת המיינד דרך שליטה וניתוב של הפראנה. תרגילים אלו נקראים – פראנהיאמה.

ישנן 5 חלוקות עיקריות למצבי פראנה והתפקודים העיקריים שלה בגוף. ראו תרשים 2:
1.Udana vayu
– נעה בעיקר באזור הגרון, אחראית על הדיבור ומיתרי הקול ועל הכנסת אוויר ואוכל דרך הגרון.
2.Prana vayu
– נעה בעיקר באזור בית החזה. אחראית על הנשימה ועל ספיגת האנרגיה הסמויה.
3.Samana vayu
– נעה בעיקר באזור מרכז הגוף, אחראית על העיכול ועל אש העיכול (אגני)
4.Apana vayu
– נעה בעיקר באזור הבטן התחתונה ואחראית על הוצאת השתן והצואה, על תפקודי השפיכה והזרע אצל גברים והביוץ אצל נשים.
5.Vyana vayu
– נעה בכל הגוף ואחראית על הטמעתה וחלוקתה של האנרגיה שבאה מהמזון ומהאוויר.

ישנן עוד 5 חלוקות משניות של מצבי פראנה והתפקודים שלה שאינן מעניני מאמר זה.

רובנו לא מקדישים לתהליך הנשימה את תשומת הלב הראויה.
הנשימה היא הדבר הראשון שאותו אנו עושים בבואנו לעולם והיא הדבר האחרון המשחרר אותנו מכבלי עולם זה.
תהליך הנשימה הוא גם אוטונומי וגם רצוני. יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, על עומקה ועל איכותה, אך כאשר אנו מוותרים על השליטה, הגוף לוקח פיקוד.
תהליך הנשימה הוא תהליך נרכש ונלמד.
הורינו היוו את הדוגמה הראשונה בשבילנו כיצד לנשום. כילדים, הסתכלנו עליהם, קלטנו את צורת ההליכה, העמידה והנשימה שלהם בצורה לא מודעת וסיגלנו לעצמנו את המאפיינים הללו.
אם פגשנו אדם שהיה ראוי להערכה אימצנו בצורה לא מודעת גם את סגנונו. ילד שגדל ביער למשל, וגודל ע"י קופים, יסגל לעצמו גם את צורת הליכתם, סגנון דיבורם ואת נשימתם. ישנן שלוש אפשרויות של נשימה: נשימה אל הבטן – מה שקרוי נשימה סרעפתית. נשימה בעזרת כלוב הצלעות, תוך שימוש בשרירים הבין צלעיים. ונשימה בעזרת הכתפיים ועצמות השכם. אצל רוב האנשים בעולם המערבי הנשימה תהיה רדודה ושטוחה. בדר"כ נשימה מסוג אחד בלבד. הסוג שאותו סיגלנו לעצמנו מושפע מהסביבה ומצורת חיינו. למשל, נשים צעירות ינשמו לרוב נשימה חזית אמצעית, או נשימה עם הכתפיים.
הסיבה לכך היא בגדים לוחצים (כצו האופנה) שאינם מאפשרים לגוף לנשום נשימה סרעפתית, או רצון להיראות רזה ומושכת, גבוהה ותמירה דבר שיגרום לכיווץ אוטומטי של אזור הבטן והגבלת התנועה. צריך לזכור שכל מצב נפשי משפיע על הנשימה. למשל במצב של פחד או חרדה, הנשימה תהפוך מיד למהירה, רדודה ומקוטעת. במצב של רוגע ושלווה הנשימה תהיה ארוכה, זורמת ואטית. החיים המודרניים ו"קידמה" יצרו מצב תמידי של מתח, חרדה ופחד אצל רוב האנשים. לכן, הנשימה אצל האדם המודרני הפכה לנשימה ‘מתוחה’ – מהירה, שטחית ומקוטעת. היוגה היא כלי אדיר לשיפור הנשימה. דרך הנשימה ניתן להשפיע גם על המצב המנטלי הנפשי. אם במצב של מתח ננסה לנשום עמוק, נרפה את הגוף ואת השרירים, הגוף יגיב מיד והמתח יתפוגג.
תהליך הנשימה הפיזיולוגי:
הריאות שלנו דומות לשק חזק ואלסטי. הן מוקפות משני צדדיהן בכלוב הצלעות, ומתחת פוגשות את שריר הסרעפת. אין מגע ממשי בין הריאות לצלעות או לסרעפת, אך מצב של הפרש לחצים גורם לריאות לנוע כאשר הצלעות נעות וכאשר שריר הסרעפת נע. הנשימה מתרחשת כשיש תנועה של הסרעפת כלפי מטה, או של כלוב הצלעות לצדדים וגם בצורה הפחותה ביותר כשהכתפיים מתרוממות. תנועה זו גורמת לשינוי הלחץ הפנימי (של הריאות) יחסית ללחץ החיצוני (מחוץ לגוף). הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב. לכן כאשר הלחץ בריאות קטן (תהליך הרחבת הריאות) מיד נכנס אוויר פנימה כדי להשוות לחצים. כאשר שרירי הנשימה דוחפים ומכווצים את הריאות, הלחץ בתוך הריאות גדל יחסית ללחץ מחוץ לגוף והאוויר יוצא החוצה כדי לאזן את הלחצים. שריר הנשימה העיקרי שלנו הוא הסרעפת. שריר זה ממוקם בצורה אופקית מתחת לריאות. במצב המנוחה שלו הוא מקומר מעט כלפי מעלה. בשאיפה (אידאלית) שריר זה מתכווץ כלפי מטה, מתיישר ומושך אחריו את הריאות. כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא – 5 ליטר אצל האדם הממוצע. בכל נשימה (שאיפה ונשיפה) כמות האוויר שנכנסת ויוצאת קרויה – Tidel volume – אדם ממוצע, בזמן מנוחה יכניס ויוצא כ-1/2 ליטר אוויר בכל נשימה. אם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שיכנס ויצא יעמוד על כ-4 ליטר. מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו הוא ישפר את סרקולציית האוויר בריאות שלו במכפלה של שמונה.
על חשיבות הנשימה העמוקה:
האוויר שיוצא מהריאות רווי בגז רעיל שנקרא – דו-תחמוצת הפחמן. גז זה הוא תוצר לוואי של נשימת התאים בגופינו והוא מועבר דרך זרם הדם אל הריאות לסילוק. בנשימה רדודה, כמות דו-תחמוצת הפחמן שיוצאת מהריאות קטנה, וכך נפגם המנגנון של הוצאת הפסולת הרעילה מהגוף. זה בתורו יכול ליצור או להחמיר מחלות בקני הנשימה. בנוסף, בנשיפה מלאה הריאות מתכווצות ומעניקות עיסוי לשריר הלב. עיסוי זה חשוב ביותר לשמירה על תפקודו של הלב. בנשיפה מלאה אנו מכינים את הריאות לשאיפה מלאה. כדי להכניס כמות גדולה של חמצן אנו צריכים קודם לכן להוציא כמות גדולה של אוויר. חשיבותה של השאיפה המלאה בהכנסת כמות גדולה של חמצן לריאות. חמצן הוא אחד מהדלקים של תאינו. ללא חמצן התאים ימותו. ½ ליטר אוויר אינו מספק את כמות החמצן הדרושה לגוף לתפקוד יעיל. אחת התוצאות של נשימה רדודה היא עייפות ועצלנות, חוסר אנרגיה ואפילו דיכאון. בנשימה עמוקה הגוף מתעורר, העיניים בורקות ויש אנרגיה עודפת המנוצלת לתהליכי הריפוי של הגוף. אנו נעשים שמחים וחיוניים יותר. נשימה עמוקה עוזרת לתפקוד מיטבי של האברים הפנימיים ומערכת העיכול דרך עיסוי ריתמי ושחרור סטגנציה של דם ישן לתוך מערכת הדם.
על חשיבות הנשימה האטית:
חשיבות הנשימה העמוקה מובנת לנו כעת. אם כך מדוע לנשום עמוק ולאט? גז החמצן הנכנס לזרם הדם וגז דו-תחמוצת הפחמן שיוצא מזרם הדם מועברים בבועיות קטנות דרך נימים זעירים שנקראים – קפילרות. נימים אלו כה זעירים שתחלופת הגזים בהם נעשית בפעפוע. תהליך ספיגת החמצן בדם ושחרור דו-תחמוצת הפחמן מהדם הוא תהליך הדורש זמן. כאשר הנשימה מהירה, אין זמן מספיק לספיגה יעילה של חמצן או להוצאה מלאה של דו-תחמוצת הפחמן. נשימה אטית, אם כן, מאפשרת ספיגה אופטימלית של חמצן והוצאה אופטימלית של רעלים. במישור המנטלי, היוגים גילו שתהליך הנשימה קשור באופן הדוק לגלי התודעה – למחשבות. בעת המדיטציה הנשימה הופכת להיות אטית עד לא מורגשת. כדי לתמוך בכניסה למצב תודעתי רגוע ושליו עלינו לנשום נשימות אטיות שישקיטו את גלי המחשבות הסוערים ויפנו את הקשב שלנו פנימה, לתוך עצמנו. בנוסף, לפי הפילוסופיה היוגית, אדם נולד עם כמות קבועה של נשימות. חיי אדם נמדדים לא לפי מס’ שנים אלא לפי מס’ הנשימות שהוקצבו לאדם. נשימות אטיות אם כן, עוזרות לנו בהארכה של תוחלת החיים. גם אם קביעה זו נדמית בעינינו מוזרה במקצת ואף אם איננו מסכימים אתה, התועלת הפיזיולוגית של נשימה אטית ועמוקה איננה מוטלת בספק אף בחוגים המדעיים השמרניים ביותר.

לצורך הכנת המאמר נעזרתי בספרים הבאים:
A systematic course in the Ancient Tantric Techniques of YOGA and KRIYA / Swami Satyananda Saraswati אנטומיה, פיזיולוגיה ופתולוגיה לתלמידי רפואה משלימה / ד"ר ערן תמיר / האינציקלופדיה החופשית והמצויינת של ויקיפדיה

תפישת הדואליות היא זו שמאפשרת לנו לחיות בעולם זה של ניגודים למרות שמקורנו לאמיתו של דבר הוא אחד בלתי מתחלק ומושלם. ברוב רובם של המקרים, חווית הדואליות הופכת לחוויה של הזדהות ואגו. כאשר יש תפישה של ‘טוב ורע’, ‘אני ואתה’, ‘הם ואנחנו’ ואפילו תפישה של ‘אני והמחשבות’ שלי נוצרת הצמדות. הצמדות היא מונח רווח בספרות הרוחנית. אם נחשוב על עצמנו כצופים בהצגת תיאטרון (החיים שקורים לנו ומסביבנו) , שבה השחקנים כל-כך משכנעים והתפאורה נדמית כאמיתית ממש. הצמדות תהיה מצב שבו נהיה כל-כך מעורבים בהצגה עד כי נשכח את העובדה שההצגה היא למעשה אשלייה. ואז, נרגיש צער כשהשחקנית ‘תמות’ או שמחה ‘כשהזוג יינשא’, כעס ‘על חוסר הצדק’ ופחד ‘מהדרקון נושף האש הצמדות/הזדהות זו בתורה מובילה לתשוקה, לכעס, ולפחד. התשוקה: להשיג ‘את זה שאינו שלי’ או התשוקה להימנע ‘מזה שאינו מסב לי עונג הפחד: לאבד את ‘מה שהישגתי’ או לקבל את ‘מה שאני חושש ממנו’. הכעס: על עצמי או על אחרים שאמורים להשיג לי ‘את מה שאני חושב שיביא לי אושר’ או שאמורים לעזור לי כנגד ‘מה שאני חושב שיגרום לי לסבל’. נקודת ההזדהות היא הנקודה שבה אנו מתחילים לקחת את ההצגה שקורית מסביבנו יותר מדי ברצינות. לכן, תורות רוחניות רבות מדגישות את הצורך להיות נוכחים ברגע הזה.
בנוכחות מוחלטת שברגע הזה אנו מאבדים, ולו לשניה אחת, את תחושת הדואליות, שכן ללא עתיד וללא עבר קיים רק אחד מוחלט, אין דואליות. אם נעצום את עינינו, נשקיט את תנועות גופינו ונקשיב לנשימה. אולי נצליח לזהות את השקט הדומם שבתוכנו. בשקט הזה אין ‘אויבים או ‘אוהבים’ בשקט אין ‘עבר’ ואין ‘עתיד השקט הזה אינו עוד קול שמדבר בתוכנו ועוד קול שעונה לו בשקט הזה אין ‘אני’ שמקשיב ואין ‘אני ‘שעונה’. השקט הוא פשוט שקט. רגע שליו. הבעיה היא שאנו כה מתורגלים להפעיל את המערכות המנטליות החושבות שלנו עד כי שברגע שבו אנו מצליחים להתחבר לשקט הזה, להתבוננות הזו ברגע הזה, אנו מתחילים לנתח אותו. כאשר מתחיל תהליך של ניתוח שכלי, חזרנו שוב לדואליות, למי ‘שמנתח’ ולמה ‘שמנותח’. לכן, בשיעורי היוגה, אני חוזר ומזכיר לתלמידים: "שימו לב למחשבות והסבו את תשומת לבכם בחזרה לנשימה" עם הזמן ועם התרגול, השניות הבודדות של שקט, ייתארכו, ההתניה שלנו להזדהות עם המחשבות תפחת ואז תפסיק הדואליות להתקיים.

כל מי שנמצא בעולם היוגה מכיר את המונח – אי אלימות.
אלימות נתפשת בעיני רבים כפעולה ברברית ולא תרבותית אך מעט אנשים תופשים את האלימות בעצמם.
כאשר התבוננותי בעצמי הלכה והעמיקה, עם הזמן מצאתי בתוכי שני דברים מטרידים ביותר. האחד, אני רווי ושזור באנוכיות עד לרבדים העמוקים ביותר של תודעתי. כל פעולה, כל דיבור, כל מחשבה מונעת ומתודלקת מאנוכיות, רצון להשיג את המיטב, ניסיון להימנע מכאב או התגוננות שמקורה בפחד. יחסיי עם אחרים אולי נראו על-פני השטח כיחסים אדיבים ומתחשבים אך מתחתם ישב שד קטן והניע את הגלגלים. זהו גילוי עצוב לגלות על עצמך. ודרושה מידה ידועה של כנות לראות את הדבר.

בבהגוואד גיטה, קרישנה אומר לארג’ונה שאין צורך להתבודד כדי לתרגל יוגה ולהגיע לשחרור. להיפך, אנו נדרשים לפעול בעולם כפי שפעלנו קודם לכן, ליצור מערכות יחסים, להתאהב, להילחם, לחיות אך לעשות כל אלה מתוך התמסרות והתבוננות. זוהי קארמה יוגה – תרגול יוגה דרך פעילות. מערכות יחסים יכולות להיות כר פעולה נפלא להתבוננות ולמידה. בן הזוג במערכת היחסים, יהיה זה בעל, אישה, ילד חבר, מהווה זרז להתגשמות התבניות וההטבעות מהם תודעתנו בנויה. במערכת יחסים יבוא הרגע בו נתפוצץ! נכעס! נשנא! וגם נאהב… נחמול… נעריך… שני הניגודים הללו הם למעשה אותה תגובה אנוכית עצמה במישורים שונים.
כאשר אני כועס על בת-זוגי אני למעשה חושב שהיא צריכה להשתנות, להיות אחרת למעני, היא זו שאשמה. ניתן לראות זאת בכך שהדימויים שעולים במחשבתנו בעת כעס הם תמיד דימויים של צידוק עצמי. כאשר אני אוהב את בת זוגי, היא פשוט מתאימה באותו הרגע לדמות שאני רוצה שתהיה. שוב אנוכיות. כאשר אני מעריך אותה אני ניהנה מהעובדה שאני נמצא עם בת זוג כזאת מדהימה. זה מחמיא לי. או שאנו מחליפים משיכה גופנית או אינטלקטואלית עם אהבה. אהבת אמת קיימת אך היא אינה מצויה ברשותנו כפי שהיינו רוצים לחשוב. אהבה היא פעולה חופשית. מעצם טבעה היא כזאת ואינה יכולה להיות בשום אופן נחלת מי שכבול. אם תגובותיי כולן הן אוטומטיות כיצד יכול אני לאהוב? הרי גם זו תהיה תגובה אוטומטית, ללא רצון חופשי. אפילו אהבה לילד היא אהבה מותנית. הרי אם נמצא במצב שבו נצטרך לבחור להעניק לילדנו אוכל או לילד של השכן, נבחר תמיד בילדנו. אין כאן שאלה של מי זקוק לו יותר, הבחירה היא ברורה. הגילוי השני שגיליתי על עצמי הוא האלימות. אני אלים. נקודה. אין דרך לברוח מזה וכל כמה שאנסה להסתיר זאת מעצמי אראה זאת יותר. האלימות יכולה להיות גסה או עדינה. גלויה או סמויה. בכל מקרה היא אותו הדבר. כאשר אני שם את עצמי מעל לאחר, אני אלים. כאשר אני צועק על ילדתי מתוך אנוכיות עיוורת, אני אלים. כאשר אני נוהג באשתי בהתנשאות וביהירות בפעולותיי או במחשבתי, אני אלים. כאשר אני נוהג סגפנות בגופי אני אלים. כאשר אני מתרגל יוגה מתוך הישגיות, אני אלים. לאלימות אין צורך בשני אנשים, אלא רק באחד שיש בתוכו "שני אנשים" או יותר… האלימות הקיימת בי היא אוטומטית כמו כל התגובות שלי כלפי העולם. אין כאן עניין של שליטה עצמית או יכולת להשתנות. אם ננסה להשתנות ולא לכעוס יותר ניווכח כמה החלטתנו היא קטנה וחסרת תועלת ועד כמה אנו חסרי שליטה עצמית ויכולת אמיתית להשתנות. הרי רובנו איננו מסוגלים לוותר על הרגלים או התמכרויות קטנות לא כל-שכן ויתור על הכעס, שהוא נכס חשוב ביותר בעינינו ומציג אותה כאשר האני במרכז, צודק. או האני במרכז, קורבן. זה היינו הך, בשני המקרים אני במרכז. אנוכיות טהורה. מקרה של בעל אלים המכה את אשתו מזעזע אותנו. אנחנו מיד נוקטים עמדה ומיד הטוב והרע ברורים לנו. כמובן שאנו תמיד בצד "הטוב"… אם נעמיק את ההתבוננות נראה שכאשר אנו נוקטים עמדה אנחנו מרגישים טוב כי זה גורם לנו לחשוב על-כך שאנו "שונים". שאנחנו "טובים". שאין בנו אלימות כמו המקרה ההוא בעיתון. שאנחנו לעולם לא ננקוט באלימות ברברית שכזו. אנחנו מתורבתים. לנו יש שליטה עצמית. ואז אנחנו נתקעים בפקק. חם בחוץ ואנחנו מאחרים לעבודה. המזגן באוטו התקלקל ויש לנו עובר-דראפט בבנק. השעון מתקתק ואנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהרצון לעבור כבר את הפקק הזה ויהי מה. עינינו נעוצות במכונית שלפנינו ויקחני השד אם אתן לאיש הזה שנמצא מימיני לעקוף אותי. הרי אני מאחר! אני הייתי כאן קודם. חוצפן! והנה הוא עוקף! לעזאזל איתו. אני צועק ומקלל ואם לא הייתי פחדן מדי (שוב תגובה אנוכית) או אם לא היו כללי התנהגות ברורים (במילים אחרות, שטיפת מוח תרבותית שאין לה ולא כלום עם שליטה עצמית) הייתי יוצא מהאוטו ומראה לו מה זה. אלימות. ועם זאת ומעל הכל ישנה ההתבוננות. התבוננות היא תחילת הדרך ליציאה ממעגל ההרס. כדי להדליק את האור אנו צריכים להבחין שיש חושך. ההתבוננות מביאה אור למקומות החשוכים. דרך ההתבוננות אנו לומדים לראות את עצמנו בנפרד מעצמנו. בהדרגה, שאר הדברים יתגלו מעצמם. ואז נוכל לומר באמת שאנו אוהבים.

הרישים החכמים והיוגיים בזמנים קדומים גילו שיש קשר הדוק בין תנודות המיינד (להלן – המחשב) וגלי המחשבה לבין הנשימה והפראנה.
הם פיתחו טכניקות נשימה מיוחדות ובעזרתן הגיעו לשליטה מוחלטת בתהליך הנשימה החיצוני ובתהליך הנשימה הפנימי (הפראנה – התהליך האנרגטי).
השליטה בטכניקות אלה הביאה לכך שהתהליך המחשבתי שעד כה היה בלתי נפסק ובלתי נשלט הגיע להפסקה מוחלטת.
טכניקות אלו נקראות בשם – פראנהאיאמה. כאשר מגיעים לדרגה גבוהה של שליטה והפנמה של הטכניקות הללו נוצרת הפסקה ספונטאנית בתהליך הנשימתי.
הפסקה ספונטאנית זו מביאה עמה תהליך מדיטטיבי עמוק ועוצמתי שמוביל עם הזמן לגולת הכותרת של התרגול היוגי – הסמדהי. האדם המודרני כמעט ואינו מקדיש תשומת לב לתהליך הנשימה. חוסר בהקשבה זה מביא לניכור הולך וגדל מהקצב הטבעי של גופו ומוביל לנשימה רדודה ולחוסר חמצן בדם. גופו שאינו מקבל חמצן חשוף יותר לזיהומים ולמחלות שהיו יכולים להימנע בקלות בנשימה נכונה והקשבה לגוף. נפח הריאות הממוצע הוא חמישה ליטר. אדם רגיל מכניס לריאותיו בממוצע חצי ליטר עד ליטר וחצי של אוויר. אחת מהמטרות של התרגולים היוגיים היא הגדלה ניכרת של כמות האוויר שנכנס לריאות עד למקסימום שניתן.
בזמן תרגול, מתרגל יוגה ממוצע יכניס לריאותיו בין שלוש לארבע וחצי ליטר אוויר. כמו כן הפניית תשומת הלב לתהליך הנשימה ייעל את התהליך עוד יותר ויגדיל את ספיגת החמצן מהקפילרות שבריאות. אין זה אומר שמתרגלי היוגה נושמים כל הזמן בצורה עמוקה. לעתים הגוף אינו זקוק לכמויות גדולות של חמצן ובמקרים אלו הוא יפחית את עבודת הריאות עד לנשימות רדודות. אך מאחר וגופו של מתרגל יוגה מאומן ומכוונן ליעילות מרבית, הוא לא יחוש באי-נוחות ולא יגרם לו שום נזק. טכניקה בסיסית של תרגול יוגה נקראת: נשימת אוג’אי – להביא לניצחון, לכבוש.
1. מיקוד התודעה – נשימת אוג’אי:
הטכניקה הזו מתוארת בשינויים קלים בטקסטים של היוגה אך הדבר הבסיסי נשאר זהה – נשימה דרך האף כאשר נוצר צליל אוושה חרישי המורגש באזור הגרון. לתרגול זה מס’ רב של יתרונות למתרגל אותה. הנשימה מתארכת וכך נוצר זמן להקשבה והתבוננות. איכות הנשימה משתפרת. תשומת הלב יכולה להיות מרותקת גם לצליל וגם לתחושה באזור הגרון, כך ששניים מהחושים שיכולים לגרום לנדידה של המחשבות מרותקים למקומם. חום הגוף עולה, מה שמייעל את תרגול היוגה. עצירה קלה של הנשימה אחרי שאיפה ואחרי הנשיפה עוזרת למיקוד המחשב ומשקיטה אותו. תרגול האוג’אי יכול להתבצע בכל רגע ורגע. בזמן הליכה, שכיבה, או כל עיסוק אחר. האוג’אי מרגיע את הגוף ומשחרר מתחים. הוא מביא לערנות מוגברת לגוף הסמוי ולתהליכים האנרגטיים השונים. לפי ההאטה-יוגה-פרדיפיקה תרגול האוגא’י אסור על אנשים עם לחץ דם נמוך. לחץ הדם צריך להתאזן ראשית לתרגול זה.
תרגול אוג’אי עם מנטרת סו-הם:
שבו בתנוחה נוחה כאשר עמוד השדרה ישר והסנטר מוטה מעט פנימה. הרגיעו את גופכם והסדירו את הנשימה. נסו לא לזוז במשך מס’ דקות. כאשר הנשימה סדירה החלו לנשום בעדינות בצורת אוג’אי תוך שימת לב לצליל ולתחושה. כאשר האוג’אי מתבצע ללא מאמץ, תוך כדי שאיפה חזרו על הצליל המנטלי – סו, su ודמיינו/חושו את הנשימה עולה במעלה עמוד השדרה. עצרו קלות לאחר השאיפה והחלו בנשיפה תוך חזרה מנטלית על הצליל – האם, ham ודמיינו את הנשימה יורדת במורד עמוד השדרה. עצרו קלות והמשיכו. כאשר הנשימה הופכת ללא סדירה או שיש תחושת מחנק או צורך לשאיפה פתאומית, הפסיקו את התרגיל והרגיעו את הגוף. כאשר הנשימה חזרה לסדרה המשיכו שוב. את טכניקת האוג’אי חייבים ללמוד עם מורה מוסמך, שכן כל התעסקות לא נכונה עם הנשימה עלולה להיות מסוכנת.
2. טכניקת התקת המבט:
טכניקה זו מבוססת על העובדה המצערת שאנו, בני האדם, נמצאים תחת אשליית השליטה העצמית. אשליה זו גורמת לכך שנחשוב שאנו מכוונים את האירועים כרצוננו ושביכולתנו להחליט החלטות. המציאות המצערת היא שבפועל אין לנו שום שליטה על רצונותינו ושהכוונת האירועים בחיינו מתבצעת למעשה על-פי תבנית ידועה מראש של תגובות ותגובות נגד המוטבעות בנו ללא הפרד. מחשבותינו מונעות ללא הפסק מתוך אסוציאציות הקשורות בתשוקות ומאוויים ולעתים אף נעות במחול אבסורד שאלמלא היה מסוכן, היה מבדח. הסכנה בכך היא שאנו מונעים מתוך זרמים אפלים הנובעים מתוך אנוכיות מוחלטת ומעוורת. גם כאשר אנו מחליטים החלטות שלכאורה נראות אלטרואיסטיות כגון ההחלטה לתת לקבצן מס’ שקלים או אפילו ההחלטה ללטף את שיערו של ילדינו בחיבה, הזרם שהניע החלטה זו ושיצר רגש חיובי או שלילי בתוכנו מגיע מתוך אנוכיות ברמה כזו או אחרת. למשל ההחלטה לתת לקבצן מס’ שקלים נובעת מהרגשת אדנות או אפילו רחמים שהיא צורה אחרת של גאווה. האהבה לילדינו אף היא אנוכית, רבים הפעמים בהם אנו ניגשים לילדינו במטרה ללטפו או לנשקו וכאשר הוא מסרב או מתנגד אנו מרגישים פגועים. אם כוונותינו היו טהורות, לא היינו נעלבים כל-כך. הדחפים המובילים אותנו לבחירות בחיים הם דחפים אוטומטיים לחלוטין שאין להן קשר ולו הקטן ביותר לבחירה חופשית. רבים הפעמים שבהם אנו מתחרטים על מילים שנאמרו או על מעשים שנעשו מבלי להבין שזהו רק קצה הקרחון ושרובם המוחלט של המעשים בחיינו, גם אלו הנראים לכאורה נכונים נעשו בצורה מקרית או מכנית לחלוטין ללא התערבות הרצון החופשי. למעשה ניתן לומר באופן גורף שאין לנו רצון חופשי כלל. הדברים הללו נשמעים דטרמיניסטים ומייאשים ורוב האנשים יפסלו אותם על-הסף שכן חשיבה מעין זו מסכנת את הקיום השברירי גם כך של שפיותם. ואכן קיימים מנגנונים בתודעתנו שמטרתם למנוע מהאמת העגומה להגיע להכרה ולצאת אל האור. בשפה של ‘הדרך הרביעית’ מנגנונים אלו נקראים – ‘בולמי זעזועים’. הדברים מתחילים להתבהר כאשר אנו מבינים שללא עבודה פנימית/תודעתית/רוחנית מסוג כלשהו, אין טעם ממשי בחיים אלו. אז אנו מתחילים לפסוע בשבילי ההכרה העצמית. השלב הראשון בדרך ההכרה העצמית היא ההבחנה בכך שאנו למעשה רובוטים. ושיש כוח חזק יותר מאיתנו שמכוון אותנו בחיים אלו. הכוח הזה הוא האנוכיות, הרצון להיות ראשון… הכי… אלוהים…. האגו או הקארמה. ‘הארה’, ‘זכירה עצמית’, ‘נוכחות’. כולם מסכימים על דבר אחד – במודעות מלאה האדם מבין שעד כה היה במצב של שינה. שהמציאות רחבה הרבה יותר ממה שאנו מדמיינים לעצמנו. ועוד משהו – שקיים כוח שאינו קשור בעבותות המכניות, כוח שאינו מותנה, כוח חופשי ומודע, כוח נפרד מהאדם אך קשור אליו לחלוטין. אלוהים. לעתים הבנה זו של הכוח המכני השולט בחיינו יכול להוביל להתמוטטות של ממש אצל האדם המתבונן שכן דרושה מידה של הרס הישן כדי להתחיל בבניית החדש. אך לאחר ההתמוטטות הראשונית ובאם לאדם היה מזל ויד מכוונת, הוא מבין שללא הדרך הזו אין למעשה חיים אמיתיים. השלב הראשון נמשך הרבה מאוד זמן, שנים רבות לפעמים שבהם החיים עצמם הופכים להיות שיעור לאדם הכן. בתקופה הזו מתבררת האמת והאדם מבין את עומק הבאר שלתוכה הושלך. חוסר היכולת שלו לבחור בחירות חופשיות והבנת התניותיו נעשים ברורים יותר ויותר. לאחר תקופה ארוכה של עבודה קשה, רצופה בעליות ומורדות, בניסיונות חוזרים ונשנים שלא לשקוע לתוך התהום האפלה וחזרה למכניות, מתחיל האדם גם לשלוט במקצת מתגובותיו האוטומטיות ושם מתחיל להיווצר אדם חדש. אדם בעל בחירה חופשית. אדם חופשי. הרגעים הללו של מודעות האדם לעצמו ולהתניותיו נקראים בשפות שונות ובתרבויות שונות במילים שונות.
תרגול הטכניקה:
טכניקה זו עוזרת לנו לבסס מודעות לרגע הזה וגם לראות כמה חלשה ושברירית יכולת תשומת הלב שלנו ובעקיפין גם הבחירה החופשית. נסו לזכור את היותכם נוכחים ומתבוננים בדבר בו אתם עסוקים: נהיגה במכונית, שטיפת הכלים, הליכה ואכילה. שימו לב לזרם של המחשבות הבאות ללא שליטה ולנטייה של המודעות שלנו להיסחף אחרי גירויים – שלטי דרכים, פרסומות בצד הדרך, שקיעה בפנטזיות מסוגים שונים. כאשר אתם שמים לב לכך שנסחפתם החזירו את תשומת הלב לדבר שבו אתם עוסקים. שימו לב לקושי העצום שלנו להיות מודעים ולו למס’ שניות לפני שהזרם החזק סוחף אותנו שוב לקרקעית. לאחר מס’ דקות, התבוננו ללא מאמץ באובייקט ברור לפניכם. זה יכול להיות עץ או רהיט. עדיף שלא תהיה לו משמעות מיוחדת בשבילכם שכן זה יכול לעורר את החשיבה האסוציאטיבית ולהוביל אתכם שוב לחשיבה בלתי נשלטת. נסו להיות מודעים לחלוטין לעובדת היותכם מסתכלים בחפץ ובו זמנית להיות מודעים לחפץ עצמו. כאשר מחשבה כלשהי חודרת למוחכם, התיקו את המבט לאובייקט חדש ושוב נסו להחזיק את המבט ולהיות מודעים לעצמכם ולאובייקט. לאחר מס’ שניות כאשר דעתכם תהיה מוסחת או שמחשבה כלשהי תעלה התיקו את המבט שוב לאובייקט חדש. זכרו שמטרת התרגיל היא לא להגיע למצב של אי-חשיבה, שכן זוהי משימה בלתי אפשרית בשלב זה. השתמשו בתרגיל כאמצעי להוכיח לעצמכם שאין לכם ממש שליטה על המחשבות ועל הדחפים שבכם. התרגיל יעורר בכם את הכמיהה הכנה לחופש. במשך הזמן התרגיל יתרחש כל אימת שדעתכם תהיה מוסחת וכאשר תרצו להיות נוכחים.
3. טכניקת התחשבות חיצונית:
אנוכיות האדם באה לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות. אחת מהן היא חוסר היכולת שלנו להתחשב באחרים. תכונת חוסר ההתחשבות כל-כך טבועה בנו עד כי אין אנו שמים אליה לב. חוסר התחשבות מוביל אותנו לעתים קרובות לכעס ולרגשות שליליים אחרים כמו קנאה. רגשות אלו הרסניים לגופינו ותורמים לפגיעות הגוף ולהיווצרות תנאים מתאימים למחלות. התחשבות חיצונית היא שימת עצמנו במקום שני, אך לא במקום שני מתוך ביטול עצמי שהיא הצד השני של מטבע הגאווה, אלא מקום שני מתוך התבוננות שקטה בסיטואציה ובחירה מודעת להתחשב באחר. לכאורה הדבר נשמע קל. אך צריך לזכור שאין אנו מודעים רוב הזמן למעשינו ושהתנהגותנו מכנית בעיקרה. לכן אנו צריכים לעמוד על המשמר, להיות ערניים למצבים שבהם אנו יכולים להתחשב באחר. תוצאת לוואי ברוכה של הטכניקה הזו היא כמובן שיפור מצב העולם ועזרה בהפיכתו למקום נעים יותר. רק דמו בנפשכם שכולם כל הזמן יחפשו מצבים שבהם יוכלו להתחשב באחר. זוהי מחשבה רדיקלית שנוגעת בשורש הסבל האנושי – האנוכיות.
התחשבות חיצונית – סיטואציות אפשריות:
1. בנוסעכם בכביש בנתיב השמאלי. אדם מאחוריכם מצפצף לכם בוולגאריות. התגובה המכנית הראשונית היא כעס – "מה הוא חושב לעצמו", או, "אני עקפתי ולכן זו זכותי לנסוע בנתיב". תגובות קיצוניות יותר יכולות להיות – בלימה פתאומית במטרה "ללמדו לקח" (תגובה אשר חוסר השפיות שבה מוביל ישר למסקנה שאין אנו שולטים במעשינו) או שהייה בנתיב השמאלי והאטה מכוונת כך שהנהג מאחור נאלץ לעקוף מימין. תגובות אלו מאוד נפוצות ואני נותן אותן מתוך דוגמה אישית לתגובות שהגבתי בעבר. התחשבות חיצונית בסיטואציה הזו תהיה מעבר לנתיב הימני ללא שום התחשבנות או כעס על האחר. 2. התחשבות חיצונית בבן זוג – התחשבויות חיצוניות במערכת יחסים הינן קשות עד מאוד. מערכת יחסים מכל סוג יכולה להיות הזדמנות פז לצמיחה אישית. הישמרו מאוד מפני התחשבות בבן זוג המלווה בתחושת יהירות או התחשבנות. כמו – ‘אני אשטוף כלים במקומך היום’, לכאורה התחשבות חיצונית, אך כזו שלעתים קרובות מלווה בכעס גלוי או סמוי.
4. טכניקת ספירה מודעת:
טכניקת הספירה המודעת מאפשרת למתרגל להיכנס למצב של ריכוז בדומה להיפנוזה קלה. ריתוק התודעה לצליל משקיט את גלי המחשבות ויוצר כר מתאים להתפתחות מצב מדיטטיבי. תרגול הטכניקה הזו אינו דורש מאדם להאמין באלוהים או לשנן מנטרה מוזרה ולא מוכרת. המנטרה היא למעשה המספרים שאין להם שום שייכות מגדרית או תרבותית ושאינם יוצרים תגובה אסוציאטיבית. ניתן לתרגל את הטכניקה הזו בכל סיטואציה בה אתם מרגישים ‘לא במרכז’, חסרי שקט או עצבניים. אפשר לתרגל אותה בשכיבה, ישיבה, עמידה או בהליכה. בקול רם או בחזרה מנטלית.
תרגול הטכניקה:
השקיטו את תנועות הגוף ומקדו את תשומת הלב בנשימה. החלו לספור (עדיף בפעמים הראשונות בקול רם) התחילו במספר אחד והגיעו עד למספר חמישים. נסו להיות מודעים לכל מספר בנפרד, להגיית המילה ולצליל. בהגיעכם לחמישים החלו לספור אחורה עד למספר אחד. שימו לב לכל מחשבה או הסחת דעת וחזרו להתמקד בספירה. לאחר שהגעתם חזרה למס’ אחת, שבו ללא תנועה והתרכזו בנשימה.

אין תגובות

בספרות היוגית מתוארים 4 תהליכי נקיון פנימיים הנקראים בסנסקריט דהוטי – DHAUTI
נקיונות אלו הם מארבעה סוגים:

1. Antardhuti – שטיפה פנימית
2. Dantadhuti – ניקוי השיניים וחלל הפה
3. Hriddhauti – ניקוי הלב
4. mulashodhana – ניקוי הרקטום

מאמר זה יתמקד ב-Dantadhuti, נקיון השיניים וחלל הפה.

שמירה על היגיינת הפה וניקיון האברים השונים שבפה אינו רעיון זר בימינו. במחקרים רבים התגלה הקשר בין היגיינת פה למחלות, לא רק של השיניים כגון עששת, אלא מחלות המשפיעות גם על שאר הגוף.
הפה הוא אחד משערי הכניסה לגופינו. בשל כך הוא מוגן היטב בעזרת הרוק שמשמיד חיידקים, השקדים שמשמשים כמלכודת נוספת לחיידקים ולפסולת, תהליכי התעטשות שמעיפים הצטברות של פסולת וחיידקים מהריאות, ליחה ששומרת מכניסת גופים זרים ושיעול שמרחיק את הליחה מהגוף.
הרישים החכמים היוגיים הבינו את הקשר בין תפקוד יעיל של מערכת העיכול ושמירה על היגיינת הפה.
בספרות הוודית ובמערכת הרפואה ההודית, האיורוודה, שמים דגש רב על תהליכי עיכול נכונים ושמירה על ניקיון מערכת העיכול כדרך לשמירה על בריאות הגוף.
היוגי שזקוק לגוף בריא וחזק כתנאי הכרחי לתרגול היוגה מבין לכן את החשיבות שבשמירה על מערכת עיכול בריאה. רבים אינם מבינים זאת אך הפה בכלל והלשון בפרט הינם שלוחה ישירה של מערכת העיכול. הם משמשים כשלב הראשון בתהליך עיכול המזון. לעיסת המזון מתחילה את תהליך פירוקו למרכיבים גסים והרוק המתערבב בתהליך עוזר לפרק ולעכל את המזון כהכנה לכניסה לקיבה. מתוך הבנה זו מתבררת החשיבות שיש בשמירה על היגיינת הפה כדרך יעילה להגן על הגוף מפני מחלות וכאמצעי לשיפור וייעול תהליך העיכול. בגרהנדה סמהיטה, אחד מהספרים החשובים של התרגול היוגי, מתארים חמישה תרגילי ניקוי של אזור הראש: ניקיון השיניים. ניקיון הלשון. ניקיון שתי האוזניים. ניקיון הסינוסים הקדמיים. הגוף מפריש רעלים ופסולת גם דרך הלשון. פסולת זו מצטברת בצורת שכבה רירית, בצבעים שונים, על הלשון. לשם ביצוע ניקיון הלשון היוגיים השתמשו בנצר במבוק דק שאותו קיפלו ובעזרתו גירדו את הלשון עד לבסיסה כדי להסיר את הליחה ואת ההפרשות שהצטברו עליה במהלך הלילה. היום, ניתן לבצע את גירוד הלשון בעזרת מכשיר נירוסטה גמיש הדומה לנצר הבמבוק בו השתמשו. את המכשיר הזה שנקרא באנגלית – Scraper, ניתן להשיג במרכזי יוגה שונים בארץ או בהודו. את הנקיונות הללו מבצעים בבוקר אחרי ההשכמה.
שלב ראשון:
לאחר הקימה, מרוקנים שלפוחית ושוטפים פנים. שוטפים ידיים עם סבון. לאחר מכן מגרדים את הלשון עם ה-Scraper מבסיס הלשון החוצה פעם אחת ואז שוטפים מתחת למים זורמים. מגרדים שוב באזור אחר של הלשון ושוב שוטפים. עוברים בצורה הזו על כל מרכז הלשון ועל הצדדים. חשוב לא להפעיל לחץ רב מדי אלא להיות רגישים. שימו לב לצבע הלשון לפני הגירוד. התבוננות במצב הלשון יכול לתת לכם מידע רב על בריאותכם.
שלב שני:
מצמידים את שלושת האצבעות האמצעיות של כף היד (הימנית או השמאלית, זה לא חשוב) ומשפשפים נמרצות את הלשון מהבסיס החוצה ופנימה ממש עד לאזור הענבל. לאחר מס’ תנועות כאלו שטפו את האצבעות וחזרו שוב על הפעולה עוד פעמיים. לאחר זמן קצר תוכלו להרגיש הפרשה מוגברת של רוק וזהו סימן לכך שהניקיון מתחיל. הפרשת הרוק שוטפת את חלל הפה ומנקה אותו. בפעמים הראשונות ייתכן והרוק שיופרש יהיה סמיך, אך ככל שגופכם יתנקה וייטהר, הרוק יהפוך להיות דליל ומימי. לאלו מכם שמאוד רגישים לרפלקס ההקאה, עשו זאת עד שאתם מרגישים את תחילת הרפלקס. אל תגיעו למצב שבו מיצי הקיבה יעלו במעלה הגרון. לאחר מס’ שבועות של תרגול הניקיון רפלקס ההקאה יהיה פחות רגיש ותוכלו להגיע ממש עד לענבל.
שלב שלישי:
השתמשו באגודל כדי לשפשף את החיך העליון, הקשה והרך, את המרכז והצדדים. הגיעו עד לבסיס החיך העליון, קרוב לענבל. לאחר מס’ פעמים שטפו את האגודל וחזרו עוד פעמיים על הפעולה. גם בשלב זה תוכלו להרגיש הפרשה מוגברת של רוק, העיניים יתחילו לדמוע ותחושו הרגשה של עירות ופיקחון.
שלב רביעי:
עיסוי השיניים והחניכיים. מנסיוני, אני ממליץ על ניקיון השיניים והחניכיים בעזרת האצבע המורה. השתמשו במשחת שיניים טבעית כלשהיא (לא קולגייט ודומיהם) שאינה מכילה פלורואיד. למי שיכול, מומלץ להשתמש באבקה איורוודית מיוחדת למטרה זו. שפשפו בצורה נמרצת את המשחה על החניכיים ועל השיניים. עברו על כל הצדדים. לאחר מכן שטפו. עיסוי החניכיים ממריץ את הדם ויכול לעזור במצבים של נסיגת חניכיים.
שלב חמישי:
עיסוי הלשון. Milking of the tongue קחו מגבת רכה שמיועדת רק לשימוש זה ואחזו את קצה הלשון עם המגבת בעזרת שתי הידיים עם האגודלים והצבעות המורות. התחילו למשוך בעדינות את הלשון קדימה ואחורה בצורה שמזכירה חליבה. נסו להרפות את שרירי הלשון והפנים בזמן הפעולה והיו זהירים ועדינים. לאחר מס פעמים כאלו משכו את הלשון מצד לצד ואז למעלה לכיוון האף ולמטה לכיוון הסנטר. הפעולה הזו מתחילה את תהליך העיכול, מיצי קיבה מופרשים והגוף מתעורר. הארכת הלשון משפרת את בריאות הפה ומרפה את שרירי הצוואר והעורף. בנןסף ליתרונות רבים נוספים שאינם מענייני מאמר זה. שאנדור ראמאטה, המורה של גישת שאדו-יוגה, ממליץ על בין 30-50 פעמים של עיסוי הלשון בצורה הזו.

בזה מסתכם תהליך הניקיונות לשמירה על היגיינת הפה והגוף. התהליכים הללו אינם גוזלים יותר מחמש דקות מזמנכם ויכולים לשפר רבות את בריאותכם הגופנית והמנטלית.

בכל מקרה של ספק או של בעיה גופנית מומלץ להתייעץ עם רופא. אין הכתוב לעיל מתיימר להוות תחליף לטיפול רפואי ואין בדברים משום עצה רפואית.

2 תגובות

מהי ‘ויניאסה משולבת’?

שיטת התרגול ‘ויניאסה משולבת’ היא שילוב של שתי גישות תרגול: האחת, גישה לתרגול על-פי דסיקשר שהוא בנו של קרישנהמאצ’אריה, היוגי המוכר הגדול ביותר במאה העשרים והמורה של כל המורים הגדולים בדורות האחרונים. דסיקשר פיתח גישה ייחודית שמתאימה את היוגה אל התלמיד ולא מנסה להכניס את התלמיד לתבנית היוגה. הגישה הזו מתאפיינת ברכות תנועה, תנועות זורמות החוזרות על עצמן ושימת לב מרוכזת בתהליך. דגש רב מושם על הנשימה בתנועה ובתוך התנוחה. מדריך השיטה, ניב דור-כהן, למד את הגישה הזו בוינגייט אצל גברת ליאורה קסטנבויים, תלמידתה של רחל זולברג, אשר בשנות השבעים עזרה לבסס את תודעת היוגה בארץ. זמן מה לאחר סיום לימודיו בוינגייט, הכיר ניב את מורו הנוכחי, דודי מלכא, וממנו למד את הגישה השנייה לתרגול – השאדו יוגה.

מה זה שאדו-יוגה?

שאדו-יוגה shadow-yoga, היא שיטת תרגול המבוססת על כתבי היוגה העתיקים. מהבחינה הזו היא שיטה קלאסית לתרגול יוגה. שאנדור-ראמאטה הוא המייסד של שיטה זו. שאנדור, גדל במשפחה של יוגיים. אביו היה מורו הראשון והוא החל בתרגול מגיל 6. השאדו יוגה מתאפיינת בתנועה וזרימה המזכירה את התרגולים הסיניים של ה-צ’יקונג וה-טאי-צ’י.התנועה נעה בעיקר ממרכז הגוף, מאזור שנקרא הקנדהה, -אזור הטבור. שאנדור שילב לתוך השאדו יוגה תרגולים מתוך אמנויות לחימה שתרגל ולמד ונסיונו בתחום האיורוודה והמרמה סטאנה (נקודות אנרגטיות בגוף) מקנה לשיטה עוצמה ייחודית. בארץ המורה היחידי המוסמך ללמד שאדו-יוגה הוא דודי מלכא מחיפה (מורו של ניב דור-כהן). לכן, ניב משלב בין שתי הגישות הללו בתרגול – הגישה לפי דסיקשר עם סדרות מיוחדות ותרגילים מתוך השאדו יוגה. התוצאה, שיטת תרגול הרמונית ורכה המתאימה לכל רמה ולכל מצב גופני, גישה המחזקת ומשפרת תוך זמן קצר את מרכזי העצבים, השרירים, הכוח הגופני והשקט הפנימי.

מהי יוגה?

"איזו שיטה אתם מלמדים במרכז?"
"איזה שיטה אתה מלמד?"

השאלות הללו, הנשאלות בצורה כמעט אוטומטית, למעשה לא ממש רלוונטיות, ואינן מקנות לשואל כל הבנה לגבי טבעם של השיעורים במרכז. היוגה היא מצב תודעה שניתן להגיע אליו דרך גישות תרגול שונות. תרגול היוגה העיקרי אותו מלמדים ומתרגלים כיום הוא תרגול שנקרא האטה-יוגה. תחת הכותרת הזו נכנסים רוב סוגי התרגול הקרוי "גופני". שיטת איינגר, אשטאנגה ויניאסה, ויני-יוגה וכ"ו הן כולן שיטות תרגול הנסמכות על תרגילים קלאסיים השאובים מתוך ספרות היוגה העתיקה. לכל שיטה ישנם מאפיינים מרכזיים. השאלה אם כן צריכה להיות: “האם אני מתחבר למאפיינים המרכזיים בשיטת התרגול הזו?” ובנוסף: “האם אני מתחבר למורה הספציפי הזה עם גישתו היחודית לתרגול?” אל התשובה לשתי השאלות ניתן להגיע רק ע"י השתתפות בשיעור. ומומלץ לנסות מס’ פעמים לפני שמחליטים לכאן או לכאן.

מהי יוגה?
איך מגדירים משהו שאינו נתפס בחושים פיזיים? משהו חמקמק כמו כספית נוזלית. איך מגדירים רוח נושבת, רשרוש של עלה?
אפשר להגדיר יוגה באמצעות מילים, אך הן יהיו מילים חסרות שאינן אומרות דבר על החוויה האמיתית.

תרגול היוגה על זרמיו השונים נולד במסורת המזרחית העתיקה והמפוארת כשהאוויר היה נקי והטבע לחש את סודותיו לכל מי שרצה לשמוע, שם ביערות הקדומים, ישבו אנשים מיוחדים בעלי עוצמות רוחניות אדירות ודיברו את שפתו של האל – יוגה.
תרגול היוגה מאפשר לנו להשקיט את הדיבור הבלתי פוסק המטריד את שכלנו ללא הרף. פטפוט זה יוצר אי שקט ומתחים ומוביל עם הזמן גם לבריאות לקויה. כמובן שלתרגול ישנם גם נדבכים ויתרונות מוספים, כגון: שיפור הגמישות, חיזוק הגוף, שיפור שיווי משקל וקואורדינציה ועוד…

ההאטה – יוגה (HaTa yoga) שייכת למסורת הטנטרית. לא הטנטריזם המקושר היום למיניות אלא דרך תרגול עצומה בהיקפה ובחוכמתה, שהמיניות היתה גורם זניח במכלול התוכן שבה. אלפי שנים של תרגול שכללו ועידנו את תרגול ההאטה יוגה. תרגול שנשען ברובו על 4 יסודות:
תרגילי נקיון גופני מיוחדים לזיכוך הגוך והכנתו לשלבים הבאים.
תרגול אסאנות – תנוחות גופניות שמטרתן לחזק את הגוף ולהכין את מערכת העצבים להכלת אנרגיות גבוהות.
תרגול פרנאימה – טכניקות נשימה, להצללת התודעה ולזיכוך נוסף.
תרגול מודרות ובנדהות – מחוות ונעילות אנרגטיות, להכוונת האנרגיה.
הליכה בשביל היוגה אמורה להביא את המתרגל לחווית הסמדהי. חוויה של היטמעות ואושר אמיתי. מתרגל יוגה מתחיל, פותח בדר"כ בתנוחות הגופניות שדרכן הוא חווה אספקטים נחבאים ועדינים יותר של התבוננות פנימית עמוקה. תרגול היוגה, משנה את גישתו של האדם לחיים ומאפשר לו להכיל ולקבל סיטואציות קשות לעתים, בשוויון נפש ובהבנה. או אז תרגול היוגה יוצא מגבולות המזרון וחדר התרגול וחודר למכלול החיים על גוניהן.
חשוב לזכור שהיוגה היא מצב של תודעה. היא לא התנוחות, היא לא תרגילי הנשימה, היא לא טכניקות המדיטציה. ועם זאת היוגה היא כל זאת ועוד.

אני מזמין אתכם לבוא ולחוות תרגול אחר. תרגול שנבנה על יסודות מוצקים של הליכה צעד אחר צעד לקראת חוויה מלאה יותר ומספקת יותר.
בואו באהבה